<h1>ספר החינוך מצוה רצ"ט</h1>
<h2>דף סה:</h2>
להקריב קרבן מוסף בכל שבעת ימי הפסח, שנאמר [ויקרא כ"ג] והקרבתם אשה ליי שבעת ימים, והוא כקרבן ראש חדש, שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות, וכמו שכתוב בפירוש על כולן בסדר פנחס [במדבר כ"ח] אשה עולה, ומשפט העולה כבר פירשתיו למעלה, ושעיר אחד לחטאת והיא נאכלת. משרשי המצוה כעניין מה שכתבנו למעלה בעניין הקרבן, כי האדם נפעל לפי מעשהו, כי בהיותו בעל חומר אין מחשבתו נדבקת כי אם על ידי המעשה. ומזה השרש ציונו האל ברוך הוא לעשות פעולה מיוחדת לשם היום למען נתפעל מתוך כך לתת אל לבינו גודל היום וקדושתו והנסים והטובות שגמלנו האל ברוך הוא באותו הזמן. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק רביעי ממנחות [מ"ט ע"א] התמידין אינן מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין זה את זה, וכן מה שאמרו שם [מ"ד ע"ב] הפרים והאלים והכבשים אינם מעכבים זה את זה, הפר והאיל והכבשים אינן מעכבין את הלחם, כלומר מנחת הסלת שזהו הלחם, ולא הלחם מעכב את הכבשים, דברי רבי עקיבה. אמר רבי שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים, שכן מצינו שכשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף הן יקרבו כבשים בלא לחם, אמר רבי שמעון הלכה כבן ננס אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחומש הפקודים, כלומר בספר במדבר סיני, קרבו במדבר והאמור בתורת כהנים, כלומר בספר ויקרא, לא קרבו במדבר, משבאו לארץ קרבו אלו ואלו, ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן ולחם בלא כבשים אין לו מי שיתירנו. וכן מה שאמרו שם פרק תשיעי [פ"ט ע"א] מערבין נסכי פרים בנסכי אלים אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואלים. ועוד אמרו שם [פ"ז ע"ב] גם כן שבע מדות של לח היו במקדש, הין וחצי הין וכולי, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שנתות היו בהן, עד כאן לפר עד כאן לאיל ועד כאן לכבש. ויתר פרטיה מבוארים שם ובמקומות מקדשים. ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה. ואם עברו הכהנים על זה ולא הקריבו את קרבן מוסף במועדו ביטלו עשה זה וחטאם ישאו ובני ישראל נקיים, כי עליהם מוטל חיוב הקרבנות ביותר. ואם אולי הרגישו ישראל בדבר גם עליהם יהיה הפשע, כי כל ענין הבית הקדוש וכל שכן תמידין ומוספין על הציבור כולו הוא מוטל.
